קביעת סדרי עדיפויות אופטימאליים בזמן הבחינה. | |||
1.'רושם ראשוני': אחד ממאפייניו החשובים של האלגוריתם האדפטיבי של מבחן ה- GMATT הוא שהוא מייחס חשיבות רבה יותר לשאלות הראשונות של הפרק, הן בקביעת רמת הקושי של השאלות הבאות והן בקביעת הציון (האחוזון) שמשתנה בהתאם. למשל, מענה נכון על 1-3 של הפרק יכול "להקפיץ" את הנבחן בין פי 1.5 ועד פי 2 באחוזונים בהשוואה לשאלות מאוחרות יותר. 2. המלצה חמה: למרות ההתרגשות הטבעית בתחילת הפרק לגייס אקסטרה ריכוז, ולהקדיש עוד שתיים וחצי שניות לווידוא הריגה, בחלק זה "הפרס" גדול יותר, אבל גם "הקנס". 3. פלאשים: מאפיין נוסף של אלגוריתם מבחן ה-GMAT הוא שרצפים (נכונים או לא נכונים) הם בעלי השפעה דרמטית יותר בהשוואה למצבים אחרים. למשל, שני נבחנים שמתוך רצף כלשהו של 8 שאלות פתרו 6 מתוכן נכון– האחד, פתר 5 נכונות ברצף, ואז טעה בשאלה אחת, שוב פתר נכון ושוב טעה, ימצא את עצמו בנקודה עדיפה על פני נבחן שני ש"זיגזג" יותר ממנו ושלא היה לו רצף תשובות נכונות ארוך כשל הנבחן הראשון. 4.שאלות פיילוט: "לזרימה הרגילה" של אלגוריתם ה-יש יוצא דופן – והן שאלות "פיילוט" (בפרק הכמותי יש 9 שאלות מתוך 377 שהן כאלה). מטרתן של שאלות אלה הוא לבדוק את תקינותן למבחנים עתידיים, והן אינן משפיעות כהוא זה על רמת הקושי של השאלות הבאות או על ציונו של הנבחן. יחד עם זאת, הן יכולות גם ליצור בלבול מסוים אצל הנבחן. למשל, נבחן חזק שפותר נכונה רצף ארוך של שאלות ו"מטפס" ברמת הקושי, וחש כי רמת הקושי מתגברת – יכול להיתקל בשאלת פיילוט קלה בהרבה מהרמה שאתה התמודד קודם לכן, והוא עלול לחשוב שלא בצדק כי טעה באחת או יותר מהשאלות הקודמות. עניין זה יכול לפגום בביטחונו של הנבחן ומכאן שגם בביצועיו ומידת הצלחתו. אולם, אם הנבחן מודָע למאפיין זה של האלגוריתם, הוא יכול להירגע ולהישאר בפוקוס שאפיין אותנו קודם לכן. |


