צוללים לנבכי האלגוריתם האדפטיבי של ה-GMAT

//צוללים לנבכי האלגוריתם האדפטיבי של ה-GMAT
אחד המפתחות החשובים ביותר לניצחון בהתמודדות עם החלק הכמותי ב- GMAT הוא היכרות אינטימית עם רָזֵי האלגוריתם של המבחן האדפטיבי. בחלק זה ניתן מספר עצות חשובות מאוד בשימת דגשים נכונים על היבטים משמעותיים בקביעת הציון,
קביעת סדרי עדיפויות אופטימאליים בזמן הבחינה.
1.'רושם ראשוני': אחד ממאפייניו החשובים של האלגוריתם האדפטיבי של מבחן ה- GMATT הוא שהוא מייחס חשיבות רבה יותר לשאלות הראשונות של הפרק, הן בקביעת רמת הקושי של השאלות הבאות והן בקביעת הציון (האחוזון) שמשתנה בהתאם. למשל, מענה נכון על 1-3 של הפרק יכול "להקפיץ" את הנבחן בין פי 1.5 ועד פי 2 באחוזונים בהשוואה לשאלות מאוחרות יותר.

2. המלצה חמה: למרות ההתרגשות הטבעית בתחילת הפרק לגייס אקסטרה ריכוז, ולהקדיש עוד שתיים וחצי שניות לווידוא הריגה, בחלק זה "הפרס" גדול יותר, אבל גם "הקנס".
הסיבה לכך היא שהנחת היסוד של כותבי האלגוריתם היא שלנבחן יש רמת GMAT כמותית מסוימת (בחלוקה גסה מ-1 ועד 9) ועליה האלגוריתם שואף להתביית במהלך הפרק הכמותי – וזאת כדי להתאים לה את האחוזון / ציון הרלוונטי. עוד הנחת יסוד של כותבי האלגוריתם היא שרמת הקושי של השאלות היא מדד חיזוי מאוד מדויק של רמתו של הנבחן (הם מבססים את קביעת רמת הקושי על האחוז מנבחני העבר שענו עליה נכון), ולכן האלגוריתם שואף לחסוך זמן בתהליך ההתבייתות על רמת הנבחן ו"קופץ" מהר יותר בתחילת הפרק, אלא אם "נוכיח" לו את ההיפך בהמשך, בכך שנטעה ברמת הקושי שאליה הוא "קפץ".

3. פלאשים: מאפיין נוסף של אלגוריתם מבחן ה-GMAT הוא שרצפים (נכונים או לא נכונים) הם בעלי השפעה דרמטית יותר בהשוואה למצבים אחרים. למשל, שני נבחנים שמתוך רצף כלשהו של 8 שאלות פתרו 6 מתוכן נכון– האחד, פתר 5 נכונות ברצף, ואז טעה בשאלה אחת, שוב פתר נכון ושוב טעה, ימצא את עצמו בנקודה עדיפה על פני נבחן שני ש"זיגזג" יותר ממנו ושלא היה לו רצף תשובות נכונות ארוך כשל הנבחן הראשון.
הסיבה: אחד מה'טריגרים' החשובים של אלגוריתם ה- GMAT בהתבייתותו על הרמה המדויקת של הנבחן הוא "זיגזוג". אם ניקח לרגע סולם רמות של 1-9 כאשר 5 היא רמת הממוצע (כלומר ציון ממוצע ורמה קושי ממוצעת של שאלות) – הנחת היסוד היא שאם למשל "רמתו המדויקת" של הנבחן היא 7.8 מתוך 9, הרי שבכל השאלות שרמתן 3, 4, 5, 5.5, 6, 7, 7.4 וכו' – הוא אמור לא להתקשות יתר על המידה ולענות נכון על כולן או על הרוב המכריע שלהן. כאשר הנבחן מתקרב לרמתו הגבוהה ביותר (כאמור – 7.8) סביר להניח שברמה 7.5 הוא לרוב יסתדר ויפתור נכון, ברמה 7.8 הוא כבר יהיה 50-50 (חצי נכונות וחצי לא נכונות), וברמה 8 הוא כבר יטעה יותר פעמים מאשר יפתור נכון. האזור שמתאפיין ב"זיגזוג" הוא האזור הרלוונטי להערכת הרמה, והמטרה של השאלות הבאות תהייה להתביית באופן יותר מדויק על הרמה האמתית. משלב זה והלאה (כשהחל "זיגזוג" יציב) רמת הקושי של השאלות תהייה פחות או יותר דומה, אלא אם נאבד ריכוז ונתחיל "לצנוח".

4.שאלות פיילוט: "לזרימה הרגילה" של אלגוריתם ה-יש יוצא דופן – והן שאלות "פיילוט" (בפרק הכמותי יש 9 שאלות מתוך 377 שהן כאלה). מטרתן של שאלות אלה הוא לבדוק את תקינותן למבחנים עתידיים, והן אינן משפיעות כהוא זה על רמת הקושי של השאלות הבאות או על ציונו של הנבחן. יחד עם זאת, הן יכולות גם ליצור בלבול מסוים אצל הנבחן. למשל, נבחן חזק שפותר נכונה רצף ארוך של שאלות ו"מטפס" ברמת הקושי, וחש כי רמת הקושי מתגברת – יכול להיתקל בשאלת פיילוט קלה בהרבה מהרמה שאתה התמודד קודם לכן, והוא עלול לחשוב שלא בצדק כי טעה באחת או יותר מהשאלות הקודמות. עניין זה יכול לפגום בביטחונו של הנבחן ומכאן שגם בביצועיו ומידת הצלחתו. אולם, אם הנבחן מודָע למאפיין זה של האלגוריתם, הוא יכול להירגע ולהישאר בפוקוס שאפיין אותנו קודם לכן.

2017-05-12T07:31:26+00:00